יותר איכותי מקשמיר: הבד שמעיל ממנו עולה 21,000 דולר

יותר איכותי מקשמיר: הבד שמעיל ממנו עולה 21,000 דולר

מרלן דיטריך וגרטה גרבו לבשו מעילי ויקוניה וכיום לובשים אותו עשירי עולם רבים. מה הסוד של הצמר מפרו?

סצנה אחת קטנה בסרט הקלאסי “שדרות סאנסט” משנת 1950 הספיקה. “כל עוד הגברת משלמת, למה לא לקחת את הויקוניה?”, לחש החייט לאוזנו של התסריטאי חסר המזל ג’ו גיליס, אותו גילם השחקן האמריקאי ויליאם הולדן. כך גילה שובר הקופות ההוליוודי לעולם על קיומו של הבד הכי מפנק ויקר שיש. שערורייה פוליטית קטנה ב-1958, שבה ראש הסגל של נשיא ארה”ב, דווייט אייזנהאואר, אולץ לפרוש מתפקידו לאחר שנחשף כי קיבל מעיל מצמר ויקוניה מיצרן טקסטיל מבוסטון שנחשד בסחר לא חוקי, קיבעה את מעמדו של הבד כנחשק במיוחד. צמר הויקוניה נחשב מאז ליוקרתי והאיכותי מכל.

מחיר קילו בד של ויקוניה נע בין 400 ל-600 דולר, פי כמה וכמה ממחירו של בד הקשמיר. מחירו של מעיל מויקוניה יכול להגיע ל-21 אלף דולר, בחנויות היוקרה ברחבי העולם תמצאו צעיפים שמחירם 4,000 דולר וזוג גרביים מהבד עשוי לעלות כ-1,000 דולר. מה הופך את הויקוניה לבד כל כך יקר? הנה לכם סיפור של מסורת, גיאוגרפיה, אבולוציה ואופנה על גבו של גמל קטן אחד.

נשמת הנערה שהתגלגלה אל בגדי מלכות האינקה

ויקוניה הוא גמל דרום אמריקאי קטן שחי בהרי האנדים באמריקה הדרומית. הוא היה קדוש לבני האינקה והצמר החום-זהוב שימש את הקיסרים ובני משפחותיהם. עד 1960 שרדו רק כ-5,000 פרטים אבל הסרט ההוליוודי והשערורייה הפוליטית גרמו לנסיקת מחירו של הבד שמיוצר מצמר הגמלים, כך שממשלת פרו החליטה באופן מידי לאסור את ציד הויקוניה ולעגן את הסחר בבד בהסכמים בינלאומיים. בוליביה, ארגנטינה וצ’ילה הלכו בעקבותיה.

הויקוניה נחשב על ידי הפרואנים לגלגול נשמתה של נערה צעירה ויפה שקיבלה מעיל עשוי זהב טהור לאחר שהסכימה להינשא למלך זקן ומכוער. לכן, רק למלכות האינקה היה מותר ללבוש בגדים מבד הוויקוניה. בימי האינקה היה הצמר נגזז רק אחת לארבע שנים, בטקס שהיה מתקיים בימי סוף הקיץ. השבטים היו מתכנסים באזור מסוים, מכנסים את העדר ושם בוחרים את הגמלים שצימחו צמר ראוי לגז. מסורת זו עדיין נשמרת בפרו של ימינו כשמאות גברים ונשים חוגגים את ימי הגז בריקודים מסורתיים ובמסיבות.

רך למגע, מבודד ומפנק

הויקוניה חיים בגובה שנע בין 2,000 ל-5,000 מטר, תלוי באיזה חלק של האנדים. ככל שהויקוניה חיה במקום גבוה יותר כך פרוותה בהירה יותר. ההערכה היא שכיום יש כ-350 אלף פרטים בטבע שחיים בשמורות ייעודיות לגידולם בהרי האנדים. מי שהפיח חיים בתעשיית הבד הוא מותג האופנה היוקרתי לורו פיאנה מאיטליה, שבשנת 1994 יזם מהלך עסקי וסביבתי ייחודי כשהשקיע מיליוני דולרים ברכישת שמורה בשטח כשמונה קילומטרים רבועים בהרי האנדים והחל לגדל את גמלי הויקוניה, לאחר חתימה על הסכם בלעדי לגידול ורכישה עם הקהילות האינדיאניות בפרו. בית האופנה האיטלקי הפך שם נרדף לפריטי הלבוש הייחודיים והנדירים שייצר. כך גם ניצלה הויקוניה מכליה: אוכלוסייתה התאוששה כשהפיקוח ההדוק מנע ציד.

הבד נחשב איכותי לא רק בשל תנאי הגידול של בעלי החיים, אלא בעיקר בשל תכונות הצמר האיכותיות והקושי בהפקתו. סיבי הצמר דקים מאוד והם בעובי 12 מיקרומטר בלבד, פחות מסיבי בד הקשמיר שעוביים נע בין 14 ל-19 מיקרומטר. הסיבים חלולים ומלאי אוויר כך שהם גם דקים ונעימים למגע, גם אווריריים וגם מבודדים היטב בזכות צפיפותם. מכיוון שהם עדינים ורגישים לחומרים כימיים, הבדים שמופקים מהם נשמרים לרוב בצבע הפרווה הטבעי.

אפשר לגזוז את צמר הויקוניה רק אחת לשלוש שנים ובסך הכול חמש פעמים במהלך חייהם, משום שגז לעתים תכופות פוגע באיכות הצמר. כיום, סך האספקה העולמית של צמר ויקוניה שמיוצר מדי שנה עומד על 12 טונות, כמחצית מכמות בד הקשמיר שמופקת בשנה. ויקונה בוגר מצמיח כקילוגרם של סיבים בלבד בשנה, כך שהביקוש לעולם יעלה על ההיצע כשמדובר בבד יוקרתי זה.

הבד של העשירים והמעיל שהביך את דונלד טראמפ

מעילי ויקוניה נלבשו בעבר על ידי כוכבות הוליוודיות כמרלן דיטריך וגרטה גרבו וכיום לובשים אותו עשירי עולם רבים, אבל סיפור אחד שעלה לכותרות באפריל 2016 אולי ממחיש עד כמה הבד היקר מזוהה עם כסף וכוח. מייקל ד’אנטוני פרסם ב”ניו יורק דיילי ניוז” אנקדוטה על מעיל הויקוניה שהאירה את המועמד לנשיאות ארה”ב בזמן ההוא, דונלד טראמפ, באור לא מחמיא.

“טראמפ סיפר לי פעם שמנחה הטלוויזיה המפורסם ג’וני קרסון התקשר אליו יום אחד ואמר ששני עובדים במגדל טראמפ גנבו את מעיל הויקוניה שלו”, כתב ד’אנטוני. טראמפ שוחח עם שני העובדים ואמר לקרסון שהשניים כנראה לא יודעים בכלל מהו מעיל ויקוניה וככל הנראה לא יצליחו להבדיל בינו לבין מעיל קורדרוי. קרסון התעקש שהם גנבו את המעיל. “האמנתי לקרסון”, אמר טראמפ, “ופיטרתי אותם”.

חצי שנה אחר כך קרסון התקשר לטראמפ. “דונלד, זוכר את המעיל ההוא? מצאתי אותו בארון.